אודות

אודי קצב, הבעלים והמארח של מתחם אמורה, חזר לאמירים, המקום בו גדל, כדי להגשים חלומות. מצד אחד הוא מגשים את חלומו שלו ומצד שני הוא עוזר לאנשים אחרים, בבואם להתארח בבקתה המפנקת ובסוויטות היוקרתיות, להגשים את חלומם שלהם. נדמה שאמורה הוא מקום בו החלומות פורשים כנפיים וממריאים.
כיצד זה התחיל?
אודי גדל ביישוב מגיל חמש, לאמירים עבר עם אמו ואחותו ממרכז הארץ. מרגע שהגיע ליישוב הגלילי, סבבו חייו סביב הנופים הכפריים, המראות הקסומים שנשקפו אל האופק, וההוויה של החיים החדשים שהתנהלו בקצב שונה.
כשהוא חושב על כך, מספר אודי שמבלי שתכנן נולד הוא לדבר הזה, שנקרא אירוח ושירות, אם כי עם השנים הוא למד לתת לזה את הטאץ' המיוחד שלו, את הנגיעה האישית שלו, של אודי, שעושה את השהות בצימרים כך-כך מיוחדת ואותנטית. כאשר הגיעה אמו, דליה, לאמירים, תכננה היא לבנות שלוש בקתות עץ לאירוח כפרי.
באותן שנים תרבות האירוח הכפרי ביישובי הגליל הייתה שונה, הרבה פחות מפותחת ומוכרת.
רוב האנשים נהרו לבתי המלון הגדולים ולהמולה ששידרו, השאר, בעיקר אלו שחיפשו שקט ומרגוע היו מגיעים לאמירים, שכיישוב סיפק את כל מה שנדרש לאירוח כפרי – רוגע, תזונה צמחונית בריאה, סדנאות רוחניות וטיפולים מסוגים שונים, נופים גליליים עוצרי נשימה ממערב ועד הרי רמת הגולן, ונקודת נוף מושלמת של יישוב הטובל בחורש יערי ירוק וסבוך.
ילדותו עברה עליו בהרפתקאות השמורות רק בזיכרונם של ילדי הגליל.
פה באמירים הוא גילה חיים חדשים לגמרי, ודי מהר התאהב בהם . כילד היה מחובר מאוד לטבע ולחיות, בחצר הבית שלהם גידל כלבים, סוסים, עיזים ותרנגולים.
אודי עצמו בנה בידיו דיר אבנים ובית תלוי בין העצים לשם חמק כשרצה לברוח מכל העולם. בשעה שאמו אירחה בבקתות העץ, עזר ולמד כיצד להיות ערוך לשירות האורחים, היה מקושש עצים לאח ומגיש להם את ארוחות הבוקר שאמו הכינה.אודי היה ילד שובב, ובכל הזדמנות שש להרפתקאות ושעשועים עם חבריו מהכיתה. פעם אחת הם ברחו לכפר ערבי וקנו במשותף בכסף שחסכו חמור, כאשר ניסו לרכב עליו בין שבילי ההרים גילו שזה לא כל-כך פשוט…

אהבתו לספורט הביאה אותו לתחרויות סייף בהן גילה כישרון גדול, וכמה שנים אחרי כן התגייס אודי לצבא ושירת בסיירת נח"ל. השירות הצבאי היה חלק משמעותי ודומיננטי בחייו של אודי. אהבתו לארץ ולהיסטוריה שלה קיבלו מימד נוסף בצבא וגרמו לו להתבגר בבת אחת, כאשר ארבעה מחבריו הטובים נהרגו בפעילות בשטח אויב.
לאחר השחרור הבין אודי שמה שהוא רוצה לעשות זה להמריא ולנסוע, לטייל בעולם, לגלות ולחוות, ללמוד ולהכיר. במסעותיו וטיוליו הגיע להודו, שם לראשונה חשב על המקום שלו באמירים. נופי ההימלאיה הזכירו לו את הנופים בבית, והוא הבין שלא צריך להגיע עד סוף העולם כדי לחוות את יפי הטבע והעולם, הכל מונח ופרוש לרגליו, באמירים, במקום בו גדל.
בטיול בארצות הברית שכלל מיומנויות מכירה ושיווק, הנדרשים לניהול מתחם הארחה כפי שחלם עליו, והיה בשל לחזור לארץ לרקום את החלום, ולהגשימו.
כבן היישוב זכאי היה אודי לקנות נחלה וכבר לאחר השירות הצבאי ידע שזה מה שהוא רוצה לעשות. בגיל שבו רוב האנשים אינם חושבים על העתיד הרחוק, אודי כבר הבין היכן הוא הולך להשקיע את מרצו ולאחר תהליך רכישת הנחלה החל לתכנן את מה שראה בדמיונו.
בקתת איתי המדהימה, נבנתה ממש בשתי ידיו של אודי, בעזרת אומן עץ.
בתכנונה נעזר בידידת נפש, אישה מוכשרת בעלת ניסיון בנדל"ן ועיצוב, והם החלו לתכנן את המתחם המיוחד – הבקתה עם שתי הסוויטות המרשימות. בדמיונו ראה אודי את המקום אשר משדר את הכפריות הגלילית האותנטית בבקתה, ואת היוקרה והסטייל בסוויטות הלבנות.
חלק נכבד מהריהוט בבקתה עשוי מעבודת עץ כוזרי ייחודית בשילוב של חיפוי אבן טבעי. המרפסת התלויה הייתה בדיוק כפי שחלם עליה – יציאה מחדר השינה למרפסת מוגבהת ותלויה באוויר, היושבת ממש בתוך נוף מטעי הזיתים.
בעתיד הקרוב מתכנן אודי בניית בריכה לאורחי המתחם, ובנית מערכת 'מים אפורים' חסכונית וידידותית לסביבה.
על פי תפיסת חייו של אודי כל יום הוא חלום שמתגשם.
אודי עושה את מה שהוא חולם וחולם את מה שהוא עושה, כדבריו – "אני חי את החיים שאני חולם עליהם".
אודי מזמין את אורחיו וחבריו, לבקר ולהתארח במתחם החלומות שהוא יצר, ליהנות מקסמו של המקום, מהאווירה ומהחופש, לנשום אויר הרים, ולדעת, שהבית שלנו, הוא המקום שבו חלומות מתגשמים.